איני יודע מתי זה התחיל, אך הבעיה התפתחה עם השנים, הלכה וטפחה, נהיתה רדיפה חסרת מעצורים ללא כל התחשבות בנזקים שהיא עלולה ליצור (למזלי ניחנתי בגנטיקה טובה עד כה) בפן הגופני, ובפן של הריסת בגדים בספיחת ריח של גחלים ובשר צרוב מעושן, ובפן האקולוגי באכילת עדרי בקר, לולי תרנגולות, טליים בני שבעה חודשים, ואני מתנצל מראש בפני אנונימוס והחברי'ה שעושים עבודת קודש בהגנת החי.
תקראו לי רוצח, תקראו לי אוכל נבלות, תקרעו לי ת'חשבון בנק בתביעות משפטיות, אבל אני מכור.
בשר זה חיי.
ועד שלא ישתנה משהו דרמטי במוחי המועשן, תסתירו את כול הרפתות מפני..
הקצרים הראשונים של תאוות הבשרים הופיעו כמו בחיבור חשמלי רעוע ומאולתר כשהניצוץ הראשון ניצת בארוחה בלתי נשכחת שאחי הגדול והדגול התקין יחד עם חברו הטוב אלעד לשאר חבריו מהכיתה. הורי היו בחופשה, ואת מטלת האכלה באח בן ה-13 הפילו על אחי הקשוח.
ישבתי בפינת השולחן הארוך בבית הורי כשמסביב יושבים חבורה של י"בניקים מלאי הורמונים וצעקניים, ואני ילד מבוייש וצנום שיושב בשקט, לא יודע שבעוד מספר דקות אני הולך לקבל את אחת הצלקות העמוקות והמשמעותיות שהולכות להשפיע על כול תפיסת חיי בשנים הקרובות ועד היום. אחי המגודל, בשתי ידיו החזקות הוציא קערת חרס מהתנור שבתוכה מתבוססים ברוטב של צלפים יין לבן ואזוב טרי קצוות של שוקיים אחוריות של טלה בן 8 חודשים שנאפו בטמפ' מושלמת של 140 מעלות צלזיוס למשך חמש שעות איטיות וסובלניות לאחר צריבה משחימת בשר בשמן זית לוהט על מחבת כבדה.
אכלתי ולא האמנתי שזה קיים.
לא הבנתי איך נהוג להגיב לתחושות כאלו. והרגשתי שצעקה ממלאת את גרוני המזייף של נער בן 13 מתבגר. ומה שבאמת נשמע מפי המגמגם, הוא בקשה חלושה של עוד רגל מהדבר הזה.
את הסטירה שנשלחה לאוויר החמצתי (למזלי) בשלושה סנטימטרים קריטיים. כנראה שלא היה מספיק לכולם ובכול מקרה אני האחרון בתור… "תשתוק ולך תשחק בבארביות שלך, תינוק". לא נעלבתי. אני כבר רגיל… אבל את מה שחוויתי בארוחה הזו על ידי אוסובוקו של שוק טלה אחורית (אני מבין את הקונטציה הגסה שזה מעלה בחלק מהקוראים הגבריים), כבר אף אחד לא יינתק לי מהמוח.
אוכלי בשר אמיתיים, לא יכולים להתנתק מזה, זו דרך חיים. אכילה בידיים חשופות של בשר לוהט מהמנגל, כתמים בכול חולצה אשר קיימת בארון בגדים, של שומנים שמשפריצים כמו מזרקה בברצלונה מנקניקיות טלה של בשר אמיתי שמעורבב ב- 30 אחוז של שומן פנים בטן, נגיסה טורפת באנטריקוט מדמם ומשוייש ועצימת עיניים בעונג לא שפוי, כאילו שאנחנו כבר לא באמצע הביצה האוכלת יושביה שנקראת המזרח התיכון לעינייני ערבים.. זר לא יבין זאת. וגם אישתי שרואה אותי, פעם אחר פעם חוזר הביתה מסריח מעשן מנגל שתוי מיין אדום שסולנה דאג לפתוח, עם חולצה שהצלחתי בדרך נס ובלי הרבה יותר מדי מאמץ להכתים מקדימה מאחורה ובצווארון (מה.. הרי המפיות היו בצד השני של השולחן..).
ומאז ועד היום אני בעיקר מתעסק בבשר. לומד וסופג כמו ספונג'ה יבשה שמחכה לשלולית מים שנאגרה לה באיזו פינה. לצלות בשר, צלייה קצרה וחזקה או צלייה ארוכה על גחלים לוחשות. כבישה של נתחים מיוחדים (כמו נתח קצבים או שייטל טרי). אפייה. בישול. מול אש ישירה. בשר נע, בשר עשוי. כימיה. אנטומיה של נתחים. חקלאות של בקר וטליים. האקלים ישראלי הקשה שמולו צריך לדעת למה ואיך בשר מישראל מגיע לאיכות מסויימת. אילו נתחים, מאיזה גיל ומאיזה מין, ומה החיה עברה במהלך חייה. כול אלו מתחברים לעולם אחד שנקרא עולם הבשר הישראלי, שלא ניתן ללמוד בשום מקום אחר בעולם מלבד בארץ הקודש..
פעם בשבוע אני והסועד הנודד ניגע בנושא אחר הקשור לעולם הבשר שלנו, אתם מוזמנים להצטרף לקרוא ולכתוב תגובות ולשתף בידע או בשאלות אשר עולות במוחכם הבשרי והרך.
עגל(יוחאי)..